פסק-דין בתיק ת"א 968-07

התובעת הגישה נגד הנתבע (" הנתבע" או " הבנק") תביעה לפיצויי נזק בעילות של עיכוב נכס שלא כדין; גרם הפרת חוזה; תרמית ורשלנות. בכתב התביעה נטען שסכום הנזקים שנגרמו לה עולה כדי כ-8 מיליון ש"ח. לאחר שנדחתה בקשתה של התובעת לפטור מתשלום אגרה (החלטה מיום 13.11.07 בבש"א 14630/07), תיקנה התובעת את תביעתה והעמידה את סכום התביעה על סכום של 3 מיליון ש"ח.

הנתבע העלה בכתב הגנתו, בין השאר, טענת התיישנות שעליה לא באה תשובה מצד התובעת, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות, החלטתי לקבל את טענת ההתיישנות, ובהתאם לכך לדחות את התביעה.

עניינה של התביעה הוא משאית מתוצרת DAF מס' רישוי 69-507-00 שנרכשה על ידי התובעת ביום 10.2.97 (" המשאית"). ביום 10.7.97 נתפסה המשאית על ידי הבנק בגדר הליכי הוצאה לפועל שהוא נקט נגד בנה של התובעת, מר ש' חלק (" חלק") בתיק הוצל"פ 02-13080-97-8. הליכי ההוצאה לפועל ננקטו לשם גביית חוב מחלק, והמשאית נתפסה על יסוד טענת הבנק כי היא שייכת לחלק. לאחר שהמשאית נתפסה, ובקשר לכך, התקיימו מספר הליכים משפטיים אשר הרלוונטיים לענייננו הם שניים: האחד, תובענה שהגישה התובעת בת"א 16291/97 בבית משפט השלום בחיפה, שבה היא עתרה לפסק דין הצהרתי שהמשאית שייכת לה ונרכשה מכספה וכי תפיסתה ביום 10.7.97 נעשתה שלא כדין (" התובענה הראשונה"). ההליך האחר הוא בקשה לסעד זמני שהגישה התובעת בגדר התובענה הראשונה (המ' 15378/97 והמ' 15774/97). ביום 3.8.97 ניתנה, בהעדר הצדדים, החלטה בבקשה שבהמ' 15378/97 שלפיה יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל והמשאית תשוחרר כנגד הפקדת סכום של 100,000 ש"ח. בקשה למתן רשות לערער על החלטה זו נדחתה בהחלטתו של בית משפט זה מיום 6.10.97 (בר"ע 1574/97). ביום 10.3.98 התקיים דיון בהמ' 15774/97, וביום 26.3.98 חזר בית משפט השלום ואישר את החלטתו הקודמת, שלפיה יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל והמשאית תשוחרר כנגד הפקדת סכום של 100,000 ש"ח.

ביום 15.10.00 ניתן פסק דין בתובענה הראשונה, ובית משפט השלום קיבל את התביעה והצהיר כי המשאית היא בבעלותה של התובעת, והורה לנתבע להשיב את המשאית לידיה ולבטל את העיקולים שהוטלו עליה בתיק הוצל"פ   02-13080-97-8 הנ"ל.

בתביעה הנוכחית נטען כי תפיסת המשאית הייתה שלא כדין, היא מנעה מן התובעת לקיים את התחייבויותיה כלפי צד שלישי, שרית הובלות בע"מ (" שרית") על פי הסכם שנעשה עמה ביום 3.1.97, וגרמה לתובעת אובדן הכנסות מן המשאית במשך התקופה שזו הייתה מוחזקת בשל תפיסתה על ידי הנתבעת, כמו גם נזק פיסי למשאית וירידת ערכה שנגרמו במשך אותה תקופה.

כאמור, הבנק טוען שהתביעה התיישנה ודעתי היא שטענה זו בדין יסודה.

התביעה הנוכחית הוגשה על ידי התובעת ביום 7.10.07, והבנק טוען שבמועד זה כבר התיישנה התביעה. טענה זו משתית הבנק על סעיפים 5 ו-6 של חוק ההתיישנות תשי"ח-1958 (" חוק ההתיישנות"). סעיף 5 קובע שתקופת ההתיישנות לתובענה שאינה כולה במקרקעין היא שבע שנים שתחילתן, לפי סעיף 6, היא ביום שבו נולדה עילת התובענה. בכתב הגנתו טען, אפוא, הבנק שהמועד שבו נולדה עילת התובענה הוא היום שבו נתפסה המשאית, היינו  10.7.97, וכיוון שחלפו למעלה מעשר שנים מאותו מועד יש לקבוע כי התביעה התיישנה. בסיכום טענותיו חזר הבנק על טענת ההתיישנות, ובתוך כך הוא הפנה להלכה שנפסקה בע"א 9382/02 בולוס ובניו - חברה לאירוח ותיירות בע"מ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (טרם פורסם, 10.6.08) (" עניין בולוס"), שלפיה " עילת התביעה נוצרת במועד שבו, אילו הגיש התובע את תביעתו לבית המשפט, והיה מוכיח את עובדותיה המהותיות, היה עשוי לזכות בפסק דין. בעת שנמצא לראשונה "כוח התביעה" בידיו של התובע, כשממנו ואילך הוא בעל יכולת ממשית לגבש את עילת תביעתו ואת סעדיו, ולממשם הלכה למעשה, מתחילה לרוץ תקופת ההתיישנות" (פסקה 41 של פסק הדין) (וראו גם ע"א 10192/07 פסגת אשדוד הנדסה אזרחית ותשתיות בע"מ נ' חן גל השקעות ומסחר בע"מ (טרם פורסם, 24.5.10) (" עניין פסגת אשדוד")) .

הבנק טוען, וטענתו מקובלת עלי, שמן הראיות שהובאו במשפט עולה המסקנה שכבר במועד שבו הגישה התובעת את התובענה הראשונה, היינו ביום 10.7.97, היו בידיעתה כל העובדות הרלוונטיות לתביעתה הנוכחית, ובהתאם לכך גם היה בידה "כוח התביעה", כפי שזה הוסבר בדברים שנאמרו על ידי בית המשפט בעניין בולוס. בכך נבדל ענייננו מן המקרה שנדון בעניין פסגת אשדוד שבו נקבע, בניגוד למקרה שבפנינו, שנקודת הזמן שבה נמצא כוח התביעה הממשי בידי התובעת שם היה רק בעת שניתן פסק דין בתביעה קודמת שהיא הגישה, וזאת על רקע נסיבותיו של העניין שנדון שם. אלא שכאמור, לא זה המקרה שבפנינו, שבו היו ברשותה של התובעת כל העובדות וכל המידע הנחוץ על מנת לממש את זכויותיה כבר בעת תפיסת המשאית, היינו ביום 10.7.97.

אחת הראיות המרכזיות שהגישה התובעת בתיק זה הוא ההסכם עם שרית (נספח א' לתצהירה של התובעת - ת/3) (" הסכם שרית"), הנושא את התאריך 3.1.97. בהינתן העובדה שהסכם זה הוא המסד לעיקר תביעתה של התובעת, הטוענת שתפיסת המשאית מנעה ממנה לקיים את חיוביה על פי אותו הסכם, וממילא גם מנעה ממנה את ההכנסות שהיו צפויות מהפעלת המשאית, ברור הדבר שבעת שנתפסה המשאית נוצרו העובדות המקימות לתובעת כל עילת תביעה הקשורה בהסכם שרית. אולם לא רק העובדות הקשורות בהסכם שרית נוצרו עם תפיסת המשאית; גם טענותיה בתביעה הנוכחית בדבר הנזק שנגרם למשאית, הן הפיסי והן בשל ירידת ערכה, מבוססות על עובדות שנוצרו עם תפיסתה של המשאית ביום 10.7.97, וגם לגביהן החל מירוץ ההתיישנות באותה עת.

לכאורה, ניתן אמנם לומר  שהנזקים שאותם תבעה התובעת בתביעה הנוכחית הם נזקים הגדלים והולכים עם חלוף הזמן, ולכן בעת תפיסת המשאית או בעת הגשת התביעה הראשונה לא התגבשו נזקים אלה במלואם, ולכן לא יכולה הייתה התובעת להגיש תביעה בגינם.  התשובה לטענה כזו, אם הייתה מועלית -  ויש לומר שהתובעת לא העלתה טענה כזו - מצויה בטענה אחרת של הנתבע, המקובלת עלי גם היא, שבעת שהוגשה התביעה הראשונה היה על התובעת לבקש מבית המשפט פיצול סעדים, וזאת על מנת להתגבר על המכשול שמציבות בפניה כעת הוראות תקנות 44 ו-45 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (" התקנות"). תקנה 44(ב) מונעת מבעל דין להגיש תובענה בשל סעד שהוא ויתר עליו בתובענה קודמת שהגיש, ותקנה 45 קובעת כי " מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כן כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו".

כאמור, בתובענה הראשונה תבעה התובעת סעד הצהרתי שהמשאית היא בבעלותה וכן צו להחזרת המשאית לרשותה, אולם היא לא תבעה כל סעד כספי ולא טענה לקיומה של עילת תביעה כלשהי מאלה המנויות בכתב התביעה הנוכחי. בגדר אותה תובענה לא ביקשה התובעת, וממילא גם לא קיבלה, רשות לתבוע סעדים אלה בנפרד, ולכן ניצב בפניה עתה מכשול דיוני בדמות הוראת תקנה 45 לתקנות (ע"א 734/83 חברת חשמל לישראל בע"מ נ' שפיר דוידוביץ בע"מ פ"ד לח(1) 613 (1984)), וזאת בנוסף למכשול שמציבה בפניה הוראת סעיף 5 של חוק ההתיישנות. באותו עניין קבע בית המשפט כי "מגמת המניעה של כפל התדיינויות מוליכה למסקנה, כי האמור בתקנה 46 (תקנה 45 כיום, א"ק) יחול גם על בקשה למתן סעד הצהרתי. תובע שביקש צו הצהרתי, אם כי בזמן הבקשה יכול היה לתבוע גם את הסעד המהותי אך נמנע מלתבעו, ויחד עם זאת נמנע מלבקש את בית המשפט להרשות לו לפצל את תביעתו, אינו רשאי להגיש תביעה נפרדת נוספת בגין הסעד המהותי, כל עוד לא השיג את ההסכמה הנדרשת ..."

סיכום ביניים עד כאן הוא שיש לקבל את טענות הנתבע בעניין ההתיישנות ובעניין העדר רשות לפיצול סעדים, ולדחות את תביעת התובעת על יסוד טענות אלה.

למעלה מן הדרוש אוסיף, בתמצית הקיצור, שנראות לי טענותיו של הנתבע המכוונות כלפי הסכם שרית. בקשר לכך מצביע הנתבע על כך שלמרות שהסכם שרית נחזה כמסמך שנחתם ביום 3.1.97, קיומו לא נזכר, ואף לא ברמז, בכל ההליכים של התובענה הראשונה, ובכללם אף לא בהליכי הביניים שהתקיימו בהמ' 15378/97 והמ' 15774/97, ודומה שלא ניתן להפריז בחשיבות שיש לעובדה זו כאשר נדרשת הערכת מהימנותה של עדות התובעת ביחס לקיומו של הסכם שרית. חשיבותו ומשמעותו של הסכם שרית לתביעתה הנוכחית של התובעת והיקף הנזקים הנטען עקב חוסר יכולתה להעמיד את המשאית לרשותה של שרית, תומך בהנחה שהסכם זה היה בבחינת ראיה מן המעלה הראשונה בעת שהתקיימו הליכי הביניים האמורים. בהעדר אזכור כלשהו שלו, כמו גם העדר כל אזכור שלו בתצהירו של עו"ד ט' ריאד (ת/1), שייצג את התובעת בתובענה הראשונה, מתעוררים ספקות רבים המעיבים על מהימנות גרסתה של התובעת בכל הנוגע להסכם שרית. לספקות אלה מצטרפים גם ספקות נוספים המתעוררים למקרא הסכם שרית עצמו. הסכם זה נחתם על ידי שרית מצד אחד ועל ידי התובעת, חלק, וחברת דגנית בע"מ מן הצד השני. בהינתן העובדה שהתובעת היא בעלת המשאית לא ברור, וגם לא ניתן הסבר מספיק, מדוע היה צורך לערוך את ההסכם באופן שחלק וחברת דגנית יהיו צד לו, ובעניין זה, כמו גם בעניינים אחרים נראה שיש ממש בטענות הנתבע, שההסכם אינו אלא הסכם מעושה שנועד לבסס את תביעתה של התובעת כנגד הנתבע, ואינו משקף עסקה אמיתית בעלת תוכן כלכלי כלשהו.

סיכומו של דבר, אני רואה לקבל את טענות הנתבע ולדחות את התביעה הן מחמת התיישנות והן מחמת העובדה שיש לראות את התובעת כמי שמיצתה את תביעתה בתובענה הראשונה ומשלא  ביקשה, ולא קיבלה, רשות לפיצול סעדים, אזי מכוח תקנה 45 לתקנות אין היא יכולה להוסיף ולתבוע מן הנתבע את הסעד הכספי הנתבע בתביעה זו.

התובעת תשלם לנתבעת שכר טרחת עורכי דין בסכום של 50,000 ש"ח.

ניתן היום,  ג' תמוז תשע"א, 05 יולי 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: